Skip navigation

בפוסט הקודם בסדרה, דיברנו על מה זה HDR ומהי המוטיבציה להשתמש בטכניקה הזו.
בפוסט הזה נדבר על החלק הראשון של הטכניקה – איך לצלם.
בפוסט הבא נדבר על החלק השני של הטכניקה – העיבוד.

תזכורת – אנחנו רוצים להשתמש בטכניקת HDR בשביל לאפשר צילום של סצנה בעלת טווח דינמי של 20 עצירות של אור בין החלק המואר לחשוך עם חיישן שיודע לקלוט טווח דינמי של 11-13 עצירות אור.

אז בעצם יש שתי גישות לתקוף את הנושא הזה.

הגישה הראשונה אומרת – ננסה להקטין את הטווח הדינמי של הסצנה כדי שיהיה קרוב יותר לטווח הדינמי של החיישן.

ניתן לעשות זאת בעזרת פילטרים הנקראים (ND (Neutral Density.
אלו פילטרים אשר חוסמים מספר מסויים של עצירות אור בכל התמונה.
ישנם פילטרי ND אשר חוסמים יותר או פחות עצירות ואפילו כאלו החוסמים 10 עצירות אור!
פילטרים אלו משמשים לחשיפות ארוכות באמצע היום, נדבר עליהם בפוסט נפרד…

פילטרים בעלי שם דומה אבל שונים בתכלית נקראים  GND
(Graduated Neutral Density) והם, בניגוד לפילטרי ND, לא מכסים את כל התמונה באופן שווה. במקום, הם חוסמים עצירות של אור בהדרגה כך שהחלק העליון חוסם הכי הרבה והחלק התחתון לא חוסם כלל.
בחלקם המעבר בין החלק שחוסם אור לחלק שלא חוסם אור הוא הדרגתי (נקראים soft edge) ובחלקם המעבר הוא חד (נקראים hard edge).
בhard edge נשתמש בעיקר כשיש הפרדה ברורה בין אור לצל, למשל שדה עם קו האופק המואר.
בsoft edge נשתמש בעיקר כשאין הפרדה ברורה בין אור לצל, למשל רכס הר עם השמיים ברקע.

כדי להקטין את הטווח הדינמי בסצנה ע"פ הגישה הראשונה, נשתמש בפילטרי GND בעוצמות שונות כדי להכהות את השמיים בד"כ (או חלק המואר אחר, למשל שלג או חול). בגלל שהשמיים כהים יותר, בעצם הטווח הדינמי בסצנה קטן ומתקרב לטווח הדינמי של החיישן (הרי החלק המואר ביותר בסצנה כבר לא כל כך מואר) וכך נוכל לקבל פרטים גם בחלק המואר וגם בחלק החשוך של הסצנה.

היתרון בגישה זו – אין עיבוד מיוחד מעבר לרגיל, לא צריך לרכוש תוכנות עריכה נוספות.
החסרון בגישה זו –  צריך לקנות ציוד (פילטרי ND, GND) חלקם יכולים להגיע למחירים מפחידים.

הגישה השניה אומרת – ננסה להגדיל את הטווח הדינמי של החיישן כדי שיהיה קרוב יותר לטווח הדינמי של הסצנה.

רגע, מה?
איך אפשר להגדיל את הטווח הדינמי של החיישן? זה חומרה! זה נתון!

אז אפשר 🙂
ניתן לעשות זאת בעזרת מספר חשיפות.
בואו נניח שוב סצנה אשר בה הטווח הדינמי הוא 20 עצירות אור – לשם פשטות ההסבר נמספר אותן 1, 2, 3 עד 20 כאשר 1 היא הכי חשוכה ו 20 הכי מוארת.

אחרי שקבענו את הISO והצמצם, נוכל לעשות מדידת אור מהחלק המואר ולצלם תמונה אחת.
אנחנו כבר יודעים שבתמונה הזו נקבל פרטים בחלק המואר אבל החלק החשוך יהיה שחור לגמרי וללא פרטים.
אנחנו גם יודעים שכיסינו בערך 11 עצירות של אור מהסצנה המקורית (מספר זה תלוי באיכות החיישן) – עצירות אור 9 עד 20 לפי המספור שלמעלה.

כעת, מבלי לשנות את הISO והצמצם, נגדיל את משך החשיפה בעצירה אחת ונצלם שוב.
בחשיפה זו נקבל יותר פרטים בחלק החשוך על חשבון פרטים שנתחיל לאבד בחלק המואר.
גם בתמונה זו נכסה 11 עצירות של אור – אבל אלו יהיו עצירות אור 8 עד 19 לפי המספור שלמעלה!

כלומר – אם נחבר אח"כ את שתי התמונות הללו איכשהו, נקבל טווח דינמי גדול יותר – עצירות אור 8 עד 20 כלומר 12 עצירות סה"כ!

כעת, נעשה זאת שוב ושוב, כל פעם נגדיל את משך החשיפה בעצירת אור נוספת, בכדי לקבל את עצירות אור 7 עד 18, 6 עד 17 וכולי.
תיאורטית, אפשר להמשיך עם זה עד חשיפה של עצירות אור 1 עד 12, כלומר 9 חשיפות שונות.

ברוב המקרים זה לא הכרחי, וניתן להסתפק ב 7 חשיפות שונות עבור טווח דינמי סופי של עצירות אור 2 עד 19 או אפילו פחות.
כמובן, שלא חייבים להצמד לעצירה שלמה, אפשר לעשות חשיפות שונות בקפיצות של 1/2 עצירה, 1/3 עצירה או 2/3 עצירה…
זה תלוי באופי הסצנה ומה רוצים להשיג.

לגישה הזו קוראים Exposure Bracketing.
לרוב המצלמות יש פיצ'ר שנקרא AEB או Auto Exposure Bracketing ובעזרתו אפשר לעשות לפחות חלק מהתהליך באופן אוטומטי.
הוא שונה בין מצלמה למצלמה ודגם לדגם, העזרו במדריך למשתמש עבור המצלמה שלכם כדי לדעת איך להשתמש בו.

היתרון בגישה זו – אין צורך לקנות ציוד נוסף.
החסרון בגישה זו – עיבוד נוסף שיש לבצע – אי אפשר להתחמק ממנו, לא חייבים אבל סביר שנקנה תוכנה יעודית לכך, וחייבים למקם את המצלמה על חצובה או משהו יציב אחר. בנוסף, אם האובייקט אותו אנחנו מצלמים זז זה עלול ליצור "רוחות רפאים" בתמונה הסופית (אנחנו נראה איך מתמודדים עם זה בפוסט הבא).

כמו שאתם מבינים, יש יתרונות וחסרונות לכל גישה. כל אחד יכול לבחור את הגישה שמתאימה לו יותר או לשלב ביניהן.
אישית, אני מעדיף את הגישה השניה.

* עדכון: גיא אורבך שאל אותי בדף הפייסבוק, למה בעצם צריך את כל החשיפות האלו?
למה לא מספיק פשוט לצלם תמונה אחת בRAW ולהוציא ממנה 3 או 5 תמונות שונות ע"י שינוי החשיפה בלייטרום או פוטושופ?
אז כמובן שזה אפשרי, רק מאוד לא מומלץ…
הסיבה היא, שכאשר אנחנו לוקחים קובץ RAW ומוסיפים לו חשיפה של עצירת אור אחת או שתיים, החלקים החשוכים בתמונה אמנם מוארים יותר, אבל גם מקבלים המון המון (המון) רעש כתוצאה מזה.
כאשר מורידים חשיפה של עצירת אור אחת או שתיים, החלקים המוארים בתמונה אמנם חשוכים יותר, אבל מה שנשרף יישאר שרוף, לא נוכל לקבל את הפרטים שם.
זה כמובן עדיף מאשר לא לצלם בכלל אם התנאים לא מתאימים לבצע הרבה חשיפות, אבל אם אפשרי תמיד עדיף מספר חשיפות כמו שהסברתי למעלה.

* טיפ: אם אין לכם חצובה ובכל זאת אתם רוצים לצלם מספר חשיפות – יש דרך לעשות זאת אם אתם יציבים יחסית.
כוונו את המצלמה שלכם לצילום רציף, כך שכל זמן שאתם לוחצים על הכפתור היא תצלם תמונה אחרי תמונה.
הפעילו את הפיצ'ר של AEB ע"פ הצרכים כדי לצלם את הסצנה.
עכשיו, נסו לייצב את עצמכם כמיטב יכולתכם ולחצו על הכפתור – אם לא זזתם (והמצלמה שלכם מהירה מספיק) התוצאה תהיה אותה התוצאה כמו על חצובה למעט תזוזות קטנות. בפוסט הבא נראה איך מתמודדים עם זה.

בפוסט הבא, אני אדגים איך לוקחים מספר חשיפות שונות:

ומחברים אותן לתמונה אחת עם טווח דינמי גדול יותר:

 

 

 

אל תשכחו להרשם לערוץ היוטיוב כדי לקבל עדכונים על סרטוני ההדרכה הבאים!
בנוסף, אתם יכולים לבקר ולעשות לייק בדף הפייסבוק ולהרשם לטוויטר 🙂
תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג בתחתית העמוד כדי לקבל עדכונים כשיוצא פוסט חדש…

!Happy Shooting

 

 

4 Comments

  1. ספי יקר.נקראתי גם קראתי . הרי אתה מכיר את הדרך בא אני מבצע עבודות HDR מפעם לפעם.
    אני בכל הכנות והכבוד חושב שנכל הרצון לתרום ולשתף בידע נתת כאן משהו לטעמי דיי מבלבל.
    בבסיסו של ביצוע ה ה-ד-ר יש הרבה מאוד פשוט וקצת חשיבה לוגית והמאמר כאן לא מביא זאת לידי ביטוי.
    לכל אחד עם ניסוי בתחום יש את שיטותיו ובזמנו פרסמתי דרך לבצע זאת על גבי הדגמה של ניצוץ כוכב שמש בים המלח יחד עם השתקפות והחזרה ממים.
    כי סתם ככה ה-ד-ר זה דיי משעמם.
    לשיטתי יש מספר עקרונות פשוטים שחלקתי בעבר ואשמח לחלוק אותם שוב.
    ראשית – ה-ד-ר עושים בעדינות או לא עושים בכלל.
    שנית – חייבת להיות נקודת ייחוס להפרשי החשיפות שהיא ,לא בוודאות אפס מוחלט.
    שלישית – אני בעד טווח מצומצם יותר אבל עם מרחק של שליש סוף כמכסימום. זה נותן את העידון.
    גם אם המצלמה מגבילה לתשע חשיפות אפשר לנהל רשימה מוכנה מראש – מעין רצפט ולהגיע לטווח של שישה (6) סטופים
    הדבר הרביעי החשוב הוא קומפוזיציה ואלמנטים בסיסים בצילום : להפוך שמש לכוכב, לנצל השתקפות, לקיים הכפלה בצילום, לקיים חדות בקידמה , לשלוט בעומק שדה ועוד.
    פוטו מטיס או פוטושופ הם רק תחילת הדרך בעיבוד ואצלי הם פחות מחצי הדרך.
    כפי שהכרנו אני אשמח לחלוק את הניסיון.
    שבת שלום שנה טובה וחתימה טובה.
    יהודה זך

    • יהודה זך היקר.
      אכן, עבודות הHDR שלך מוכרות לי והן מצויינות – לא רק אני חושב כך 🙂

      לגופו של עניין, כדי להתייחס לתגובתך:
      מטרת הפוסטים הללו (הקודם המסביר את המוטיבציה, הנוכחי המסביר את הטכניקה והבא שיסביר את אופן העריכה) היא רק לתת מושג ולהעשיר את הידע.
      אתחיל דווקא מלהתייחס לנקודה הרביעית שציינת, היות וגם אני חושב שהיא החשובה מכולן. היא כמובן נכונה אבל מחוץ לקונטקסט של סדרת הפוסטים הזו. קומפוזיציה טובה תמיד צריך שתהיה, על כל האלמנטים המרכיבים אותה…
      חלקם טעם אישי:
      * יש כאלו שאוהבית שמש ככוכב, יש כאלו שלא.
      * יש כאלו שירצו השתקפות ויעצימו אותה בעזרת פילטר מקטב וכאלו שדווקא יעלימו אותה בעזרת אותו פילטר מקטב.
      * הכפלה
      וחלקם תמיד צריך: חדות, עומק שדה וכולי.
      בסדרת פוסטים על HDR, אין מקום לציין את כל אלה… חלקם טעם אישי וחלקם אני מניח מראש שמתקיימים… הרי לא אוכל להתייחס בכל פוסט לכל התנאים המקדימים הבסיסיים ביותר…

      לגבי שאר שלושת הנקודות שציינת:
      אני מאמין שיש חוקים שמתקיימים תמיד (כמו השפעת צמצם על עומק השדה למשל) אשר אי אפשר להתעלם מהם, הם פשוט המציאות.
      בנוסף, יש חוקים שהם יותר חוקי אצבע, דברים ש"נכון" או "מקובל" לעשות, אבל לפעמים כדאי ואפילו צריך להתעלם מהם, ולו רק בשביל לראות מה ייצא…
      כל שלושת הנקודות שציינת נופלות מבחינתי תחת כללי האצבע, בתור המלצה ולא יותר…

      רוב האנשים מסתפקים בעיבוד מינימלי בפוטושופ HDR Pro. חלק קטן מעבדים בתוכנה יעודית כמו Photomatix וחלק קטן עוד יותר ממשיך את העיבוד אח"כ בפוטושופ. אתה, יהודה, משתייך לחלק הקטן המוכן להשקיע זמן כדי ללמוד איך לעבד ולבצע את העיבוד הזה.
      סדרת הפוסטים הזו מכוונת לא למי שכבר יודע את רזי האומנות לפרטי הפרטים, אלא דווקא לאלו שלא מכירים את הטכניקה כלל או מכירים אותה מעט ורוצים לקבל ידע מעמיק יותר.

      כמובן שאשמח תמיד לשמוע את דעתך, אתה יודע שאני מעריך אותה מאוד ואת הניסיון שרכשת עם הזמן בסגנון הספציפי הזה.
      תודה על תגובתך, אשמח אם תוכל לתרום מהידע שלך בעתיד 🙂

      ספי

  2. תודה
    מעבר לטיפים הטכניים שהם אכן נותנים כיווןרציתימלהדגיש כי לימוד מניסיון של אחרים לטוב ולרע הוא משמעותי ביותר בהתפתחות בתחום.
    אני אבקש לתת תשומת לב לשלושה צלמים בעלי סגנון שונה בתחום.
    אבי פרל – מופיע בקבוצת הצילום הישראלית לטבע וסביבה
    זאביק -זאב שטיין . אצל זאביק ידידי האוב זה כבר סימן היכר.
    ראובן ברנר – אצל ראובן זה כבר מקצוע.
    זאביק מופיע בכמה אתרי פייס.
    ראובן מופיע ומנהל קבוצה שנקראת למיטב זכרונימשהו כמו HDRI.
    ראובן אף מעביר הדרכות בעניין.
    לגביי אישית רם זה מעניין מישהו אני מצלם סט לקראת עיבוד ומעבדבשומהמכל מה שאתה מכיר. בסופו של דבר עדינות התוצאה היא הפילטר האחרון לפני פרסום.
    למיטב זכרוני גם לידידתי איה בן עזרי וגם לידידי הטוב יאיר האן יש מה להגיד בעניין.
    סיפא – אני מוצא עניין רב בכתיבתך וביכולת ההתבטאות שלך שכדאי מוסיפה המון לכל אחד וכמובן גם לי.
    בכתיבתך ובדרכם הנעימה והמיוחדת אתה מביא לידי ביטוי משמעותי את יכולת הנתינה שלך..
    אני בצד שלך.
    יהודה זך

  3. איך מטפלים פיזית בקטן הזה שמשגע את האיות באייפד ובאייפון.
    נראה אותך כותב מאמר בעניין.
    יש לי חבר שקוראים לו דרור זוננשיין.
    אתה לא רוצה לדעת למה הפך אותו האייפד.
    שבת.


One Trackback/Pingback

  1. […] הבאים בסדרה נדבר על הטכניקה (בעזרת פילטרי ND השונים או שימוש ב Exposure Bracketing או ב Auto […]

Leave a Reply

Copy Protected by Chetan's WP-Copyprotect.
%d bloggers like this: