Skip navigation

אני מאמין, שכדי לעזור לצלמים לצאת מהלך הרוח של צילום באוטומט עליהם להכיר את מושגי היסוד.

לכן, החלטתי להתחיל בסדרת פוסטים העוסקים בהכרת מושגים אלו.

בפוסט הראשון דיברנו על אור וקאמרה אובסקורה, בשני דיברנו על פוקוס ועדשות, בשלישי דיברנו על עדשות, אור והגדלה וברביעי על חשיפה ועצירות אור.

המשכנו בפוסט החמישי לדבר על הצמצם.

בפוסט הזה, השישי בסדרה, נדבר על התריס – Shutter.

כמו שראינו בפוסט על חשיפה, התריס הוא אחד משלושת הגורמים המרכיבים את משולש החשיפה ומאזנים אותו, יחד עם הצמצם והISO.

תריס המצלמה נשמע כמו משהו די פשוט. במשך שנים הייתי בטוח שהתריס הוא כמו שזה נשמע. סוג של מסך או וילון שמתנהג כך:

  1. רוב הזמן הוא סגור, כדי למנוע מהאור לפגוע במדיה (פילם או חיישן).
  2. לחיצה על הכפתור גורמת לו להפתח, ממש ממש מהר, ולאפשר לאור החודר מבעד לעדשה לפגוע במדיה – החשיפה.
  3. הוא נשאר פתוח בהתאם למשך החשיפה שנקבע – מהירות התריס (בין אם זה 4 שניות או 1/4000 שניה).
  4. לבסוף הוא נסגר, ממש ממש מהר, וחוסם שוב את האור מלפגוע במדיה, ובכך למעשה מסתיימת החשיפה.

 

נשמע פשוט למדי, במיוחד כשאנחנו כבר יודעים מה זה מרחק פוקלי ועצירות.
למעשה, יותר נכון להגיד שהתיאור הזה פשטני מידי ולא כל כך מדוייק.

התריס במצלמה מורכב יותר מזה, והבנת המורכבות הזו יכולה לעזור לכם לצלם תמונות טובות יותר.

אז איך התריס עובד?

משחר ההיסטוריה של הצילום, מצלמות נזקקו לסוג כלשהו של תריס היות וזו הייתה הדרך היחידה להשיג שתי מטרות חשובות:

  • למנוע מהאור לפגוע במדיה כשלא רוצים שייפגע.
  • לוודא שהאור כן פוגע במדיה כשרוצים שייפגע, ורק אז.

 

במהלך המאה האחרונה התריס עבר מספר עיצובים, ביניהם תריס מעגלי (בדומה לאישון העין) אשר היה חלק מהעדשה ותריס אשר נפתח אופקית.

התריס האופקי היה נפוץ מאוד עד שפותח התריס האנכי.
התריס האנכי מהיר יותר מהאופקי היות והמדיה מלבנית והתריס צריך לעבור דרך קצרה יותר מלמעלה למטה מאשר מימין לשמאל.
התריס האנכי הוא הנפוץ ביותר כיום וניתן למצוא אותו כמעט בכל מצלמה (למעט מצלמות פוקט) והוא פועל בדומה למה שתיארתי למעלה מלבד לכך שהוא בעל מערכת של שתי וילונות.

למה שתי וילונות?

למה וילון אחד לא מספיק?
פשוט, כי התריס הוא בבסיסו מכני וטכנית הוא לא מסוגל להפתח ולהסגר במהירות של 1/8000 שנייה, למשל.
אז זה די מדהים שבכל זאת התריס מצליח להפתח ולהסגר תוך 1/8000 של שנייה.
כל כך מדהים, שלמעשה הוא לא עושה את זה כלל.

כמעט כל תריס שתפגשו מורכב משני וילונות (קדמי ואחורי) אשר כל אחד מהם מורכב ממספר להבים. אחד נפתח והשני נסגר.

Shutter Sequence
ההשראה לתמונה נלקחה מכאן.
שימו לב שהתריס מורכב משני וילונות, האחד לפני השני. כל וילון מורכב ממספר להבים דקיקים (4 בדוגמה הזו).
זהו איור פשטני ולא כולל את המנגנון אשר גורם ל"קסם" להתרחש.

כאמור, התריס נפתח ונסגר במישור האנכי.
כשהמצלמה לא בשימוש, שני הוילונות סגורים ומונעים מהאור להגיע למדיה.

תהליך החשיפה מתבצע כך (עבור מהירויות תריס נמוכות יחסית):

  1. כתוצאה מלחיצה על הכפתור, המראה עולה.
  2. הלהבים של הוילון האחורי עולים (ממש ממש מהר) בתנועה הדומה לדלת של מעלית. הוילון הקדמי נשאר סגור, הוא מונע מהאור להכנס. החשיפה הלכה למעשה עדיין לא החלה, אך התריס כעת מוכן לעשות זאת.
  3. על מנת להתחיל את החשיפה, להבי הוילון הקדמי יורדים (ממש ממש מהר) ובכך מאפשרים לאור לפגוע במדיה.
  4. לכשעבר משך החשיפה (נניח 1/30 שנייה) להבי הוילון האחורי יורדים חזרה (ממש ממש מהר) כדי לחסום שוב את מעבר האור למדיה ובכך מפסיקים את החשיפה.
  5. להבי הוילון הקדמי עולים חזרה גם הם והמראה חוזרת למקומה.

 

תוכלו לראות את זה בפעולה בסרטון כאן.

אתה עוקב אחרי?

עבור מהירויות תריס מהירות יותר, הדברים משתנים מעט.
מה זה "מהיר יותר"? עבור רוב המצלמות כיום, מהיר יותר מ1/200 או 1/250 שנייה.
הסיבה פשוטה – התריס והוילונות המרכיבים אותו הם מכניים ואפילו המשוכללים ביותר אשר מורכבים מהחומרים המשובחים ביותר לא יכולים להפתח או להסגר מהר יותר.

רגע. אם התריס והוילונות לא מסוגלים להפתח ולהסגר מהר יותר מ1/250 של שנייה, אז איך אני יכול לבצע חשיפה של 1/4000 שנייה ואפילו יותר?

אז הדרך לפתרון נעוצה בכך שכדי לחשוף את המדיה בחשיפה של 1/1000 שנייה למשל, לא באמת צריך לחשוף את כל המדיה בו זמנית.
אם כדי לבצע חשיפה של 1/1000 שנייה, הוילון הקדמי יתחיל להפתח, ואז, 1/1000 שנייה אח"כ, הוילון האחורי יתחיל להסגר, אפילו לפני שהוילון הקדמי הספיק להפתח לגמרי, אזי שני הוילונות יכולים לנוע לאורך המדיה כך שאחד עוקב אחרי השני עם רווח קטן ביניהם.

High Speed Shutter

 

המרווח הוא למעשה אלומת אור צרה אשר נעה לאורך המדיה מלמעלה למטה.
למרות שלמרווח יכול לקחת זמן ארוך יחסית לחצות את המדיה, כל חלק מהמדיה נחשף רק במשך חלק קטן מהזמן הזה.

המרווח יכול לנוע במשך 1/60 שנייה במצלמות ישנות או במשך 1/200 או 1/250 שנייה במצלמות חדישות יותר, אך כל חלק של המדיה נחשף במשך 1/1000 שנייה כאשר המרווח חולף על פניו.

ככל שמהירות התריס מהירה יותר המרווח צר יותר.
כלומר, במהירות של 1/4000 שנייה ובמהירות של 1/500 שנייה, שני הוילונות נעים באותה המהירות, אך המרווח בין הוילונות במהירות של 1/4000 צר יותר.

אבל לא הכל מושלם. הטכניקה הזו עלולה לגרום לבעיות.
עצמים אשר נעים ממש מהר וקרוב למצלמה (למשל מטוס סילון) דורשים מהירויות תריס גבוהות מ1/250 שנייה בכדי להקפיא את התנועה.
אך כמו שראינו, מהירויות תריס גבוהות יותר לא באמת גורמות לתריס לנוע מהר יותר ולכן בזמן שהמרווח חוצה את המדייה, תיאורטית, המטוס יכול להיות במקומות שונים וזה יכול ליצור מריחה או עיוות.
תופעה זו אכן הייתה נפוצה יותר בתחילת המאה הקודמת בגלל שהוילונות נעו לאט יחסית, אבל כיום הבעיה לא קיימת בפועל.

 

תוכלו לראות סרטונים המראים את פעולת התריס בהילוך איטי כאן.

 

בפוסט הבא נדבר על הצלע השלישית של משולש החשיפה – הISO.

 

אשמח לראות תוצאות שלכם בדף הפייסבוק או בפורום!

אל תשכחו להרשם לערוץ היוטיוב כדי לקבל עדכונים על סרטוני ההדרכה הבאים!
בנוסף, אתם יכולים לבקר ולעשות לייק בדף הפייסבוק ולהרשם לטוויטר 🙂
תוכלו גם להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג בתחתית העמוד כדי לקבל עדכונים כשיוצא פוסט חדש…

!Happy Shooting

 

 

 

 

 

 

 

Leave a Reply

Copy Protected by Chetan's WP-Copyprotect.
%d bloggers like this: